חברות איטלקיות
חברות איטלקיות חייבות להיות מסווגות לקבוצות בעלות מאפיינים ייחודיים, אך תמיד מצליחות לזהות כל חברה באופן ייחודי. זה מנחה אותנו ביכולת לייצר רעיונות אד-הוק לכל חברה, אך באופן מודולרי ועם בסיס משותף.
L 'איטליה הוא אחד מיצרני הייצור החשובים בעולם והוא היצואן החמישי בעולם, ב אירופה זה שני רק ל גרמניה. מלבד המורשת התרבותית, תעשיית הייצור היא המשאב העיקרי שלנו ומאפשרת לנו רמת חיים טובה.
בשוק, אנחנו חזקים בכמה מגזרי B2C (Business To Consumer), שהעיקריים שבהם הם אופנה, רהיטים, מכשירי חשמל "לבנים" (מקררים, מכונות כביסה וכאלה שצבעם בדרך כלל לבן). אנחנו חזקים מאוד במכשירי חשמל ביתיים קטנים, בין הראשונים בעולם. אנו פעילים גם בתחום המזון החקלאי וכלים חקלאיים.
התעשייה המכאנית חזקה מאוד, לא רק במכוניות ואופנועים, אלא גם במכונאות B2B (Business To Business): גלידה, נייר ומכונות לעיבוד עץ.
אנו מובילים בין יצרני אריחים, מסגרות למשקפיים, צבעים ולכות. המנהיגות שיש לנו נובעת מאוד מחדשנות ואיכות גבוהה, לאו דווקא לפי כמות הנמכרת. מנהיגות זו אינה מובטחת בשום פנים ואופן: מתחרים עם מחזורי פיתוח מהירים יותר יכולים להכניס אותה למשבר.
בארצנו יש אלפי חברות מעניינות תחת פרופילים שונים; זה מרמז שאין לנו חברות גדולות, למעט כאלו שבהן יש למדינה תפקיד משמעותי ושבהן היא יכולה לפעול ולהסדיר אותן, אבל לכן אינן עובדות בשוק חופשי אמיתי.
ניתן לתאר חברות איטלקיות על ידי כמה מאפיינים:
- הם מתחרים בעולם;
- הם קטנים (לא כולם, אבל יש לנו הרבה עסקים בינוניים והרבה עסקים קטנים/בינוניים);
- הם חדשניים;
- הם נטועים בשטח;
- יש מבנה רשת;
- הם מונחים על ידי מאסטר/מייסד;
- הם נאבקים להחזיק מעמד מעבר לדור הראשון או השני;
- הם גדלים מהר;
- הם ממוחשבים בצורה גרועה.
בהיותן חברות קטנות אך תחרותיות בעולם, הן נקראות "חברות רב-לאומיות בכיס". המוצרים שלהם נחשבים לא יציבים. הן חברות שנולדו ועדיין הוקמו ב"מחוזות התעשייה", משתפות פעולה עם חברות אחרות ובכך יוצרות רשת של חברות וארגונים חזקה ברמה בינלאומית. האפקטיביות של הרשת משפיעה על האפקטיביות של פעילותם. מחוזות תעשייתיים הופכים כך לאזורים עם כמה מהחברות הטובות בעולם.
בהיותם נטועים בשטח, מרבית היזמים של החברות הללו עוסקים גם בהשבחת השטח, שכן אם איכות השטח גבוהה, גם איכות העבודה טובה יותר.
ההנהגה של חברות אלו מקושרת לרוב לאדם בודד, לבוס או למייסד עם כישורי יזמות יוצאי דופן.
מי שיורש את המנהיג הכריזמטי אינו זוכה לאותה הצלחה או לאותה תמיכה: עליו לדעת לנהל בכושר ולא בכריזמה. כדי להוביל את החברות הללו, המנהיג עוסק בהיבטים רבים: אין אנשים שמתמחים בהם שיווק, על בחירות אסטרטגיות או על יחסים עם הציבור, אבל אדם אחד עושה הכל.
לכן חברות כאלה נאבקות להחזיק מעמד מעבר לדור השני או השלישי. יתרה מזאת, בעיה משמעותית מתעוררת מדור לדור: מאחר שחברות איטלקיות רבות הן בניהול משפחתי, "נולדות במוסך", הירושה של החברה הופכת לבעיה עקב מספר היורשים, אשר הולך וגדל מאחד. דור אל הבא. אז לפעמים יותר זול למכור את החברה כשהיא מרוויחה כסף.
חברות איטלקיות גם חדשניות מאוד: הן יוצרות מוצרים חדשים ומתחרות על מצוינות.
מיקום:
קבל מידע נוסף מסוכנות האינטרנט המקוונת
הירשם כדי לקבל את המאמרים האחרונים בדוא"ל.
